פסק-דין בתיק ת"ק 010091/03

1.         בפני תביעה של התובעים, מבוטחים של הנתבעת, לתשלום נזק אשר נגרם לפרגולת העץ המותקנת בביתם (להלן:- "הפרגולה") וזאת בעקבות סופת הברד שהתרחשה ביום 15.10.02.

טענות התובעים

2.         התובעים טוענים כי כתוצאה מהברד שירד בעוצמה רבה, נגרם נזק רב למשטח העליון של הפרגולה. התובעים מציינים, כי תחילה ניסו לתקן את הנזקים בעצמם על מנת לחסוך עלויות, אולם התיקון הפרוביזורי לא צלח ובחודש אפריל 2003 הם פנו לנתבעת על מנת שזו תשפה אותם בהתאם לפוליסה שבין הצדדים.

3.         התובעים טענו כי הנתבעת סרבה להכיר במלוא הנזק, בהתבססה על דו"ח שמאי מטעמה אשר קבע בין השאר, כי הנזק שנגרם לפרגולה הוא נזק מתמשך.

לפיכך, נאלצו התובעים לפנות לשמאי מטעמם אשר קבע כי יש מקום לפרק ולהחליף את כל המשטחים המרכיבים את הפרגולה, בעלות של 10,620 ש"ח.

בתביעה זו תובעים התובעים את הסך הנ"ל בתוספת הוצאות השמאי והוצאות משפט.

לכתב התביעה צורפה חוות הדעת של חברת ש. ארדן מהנדסים שמאים ויועצים בע"מ (להלן:- "חווה"ד מטעם התובעים").

טענות הנתבעת

4.         הנתבעת הגישה כתב הגנה וצרפה אליו חוות דעת מטעמה, של השמאי גוטמן רובי ממשרד אפרים משה (להלן:- "חוו"ד מטעם הנתבעת").

הנתבעת טענה כי תחילה ביקשו התובעים להחליף את הפרגולה כולה ושלחו הצעת מחיר על סך 17,700 ש"ח. לאחר שדרישה זו נדחתה וניתנה השמאות מטעם הנתבעת, נאלצו התובעים, לטענת הנתבעת, "להתפשר" ולהציג חוות דעת על סך 10,620 ש"ח בלבד.

הנתבעת טוענת, באמצעות השמאי מטעמה, כי אין קשר סיבתי בין כל הנזקים בפרגולה לבין ארוע סופת הברד ולפיכך הכיר השמאי מטעמה בהחלפת לוחות בשטח 25 מ"ר בלבד ולא 60 מ"ר כפי שמבקשים התובעים.

הנתבעת מפנה לסעיף 2 לפרק א' לפוליסה הקובע, כי דרוש קשר סיבתי בין הנזק שנגרם ובין הסיכון שנגרם לו ובמקרה הנדון פיצתה הנתבעת את התובעים בגין הנזק שנגרם כתוצאה ישירה מסופת הברד.

לפיכך, טענה הנתבעת, כי דין התביעה להדחות.

הדיון והראיות

5.         ביום 19.2.04 הופיעו בפני התובעים, נציגת הנתבעת והשמאי מטעם הנתבעת.

למרות שהנתבעת ביקשה מפורשות בכתב הגנתה כי השמאי מטעם התובעים יתייצב להחקר על חוות דעתו, הוא לא עשה כן ולא נחקר בחקירה נגדית.

            השמאי מטעם הנתבעת נתן עדות גם בעל פה וטען כי התיקונים שנעשו לא נגרמו כולם כתוצאה מהברד, אלא כתוצאה מהרכבת הגגון עם ברגים, מבלי לשים גומיות מתחת לברגים.

            בתום הדיון ולאחר שהצדדים לא הסכימו למינוי מומחה מטעם בית המשפט, נקבע כי פסק הדין ינתן על סמך החומר שבפני.

דיון והכרעה

6.         לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת של השמאים ושמעתי את עדויות הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להדחות.

            לענין אי הופעתו של המומחה מטעם התובעים, איני מקבלת את  טענת התובעים, כי די בהגשת חוות דעת המומחה על מנת שתשמש ראיה קבילה בתיק. סעיף 26(א) לפקודת הראיות תשל"א-1971 קובע, כי אין בהוראות המאפשרות הגשת חוו"ד של מומחה בכתב, כדי לגרוע מזכות של צד לחקור את המומחה בבית המשפט.

            הנתבעת עמדה על זכותה זו ודרשה את הופעת המומחה בבית משפט על מנת שתינתן לה ההזדמנות לחקור אותו בחקירה שכנגד.

            כאשר צד נמנע להביא עד שנתן עדות ראשית ובכך מונע חקירה נגדית, רשאי בית המשפט להתעלם מהעדות הראשית, וראה לענין זה ע"א 98/74 דן רון נ' סימה חזן , פ"ד כח(2), 238; ע"א 631/76 אליהו אביטן נ' מדינת ישראל , פ"ד לא(3) 527; ע"א 642/87 הסתדרות אגודת ישראל העולמית נ' חברת  חזקיהו  בע"מ , פ"ד מד(1) 686.